נפתלי בנט הוא אולי סיפור הצלחה ישראלי שדרכו הייתה סלולה למיינסטרים הישראלי בכל תחום ותחום- בן ליוצאי ארצות הברית, לוחם בסיירת מטכ"ל, הייטקיסט, איש משכיל, פוליטיקאי רב השפעה ועד לתפקיד הבכיר ביותר בפוליטיקה- ראש ממשלת ישראל. כל זאת מבלי לוותר על תדמית האנדרדוג של חובש כיפה סרוגה ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר.
אז מי הוא בעצם נפתלי בנט?
הוא שילוב של כל הדברים האלה גם יחד. אשכנזי מרעננה, אבל גם ימני; לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל עם כיפה על הראש וגם פוליטיקאי בכיר שביום מתייעץ עם קצינים ועם אנשי ביטחון ובערב מתייעץ עם הרב שלו על עניינים לא פחות חשובים שמשפיעים על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
בנט, שנכנס לפוליטיקה בשנת 2013, שם לעצמו מטרה ברורה- להיות ראש ממשלה. תפקידי השרים שהוא מילא, שר הכלכלה ושר החינוך, היו בשבילו רק עוד עמוד בספר חייו הפוליטיים, אם בכלל. בנט בא לפוליטיקה, כדי להראות שהוא ביטחוניסט ולסלול משם את דרכו אל משרד ראש הממשלה עם נסיון ביטחוני ומדיני. אף ראש ממשלה לא צמח ממשרד הכלכלה ועם כל הכבוד למשמעות החינוך בארצנו, גם ממשרד זה לא צומחים מנהיגים גדולים. לא סתם בנט התעקש על תפקיד שר הביטחון שנים רבות, עד שלבסוף קיבל אותו, גם אם מבחינת ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, זאת הייתה סוג של בדיחה, הישרדות פוליטית או שניהם יחד.
אמנם, ככל שהוא נמצא יותר שנים בכנסת, נשאלת יותר ויותר השאלה מי אתה נפתלי בנט? זאת שאלה שרבים לא האמינו שתבוא דווקא מאנשי ימין ואולי אפילו מאנשים שבחרו בו בעצמם פעם אחר פעם. איך אנשים שהלכו עם הפוליטיקאי בנט באש ובמים כבר משנת 2013 כשרץ בפעם הראשונה לכנסת בראשות הבית היהודי, לא יודעים מי הוא או גרוע מכך- יודעים ולא מאמינים. לא מאמינים למה נהפך ממנו, לא מאמינים עד כמה רחוק היה מוכן ללכת, כדי להיות ראש הממשלה.
בנט, שהבטיח להיות 10 מעלות ימינה מבנימין נתניהו וממפלגת הליכוד אכן היה כך כל השנים. מפלגת הבית היהודי שעמד בראשה שנים רבות ואפילו מפלגת ימינה שנוצרה מתוכה, משכו תמיד את ממשלות ישראל עוד קצת לימין ועצרו את הליכוד, את יש עתיד ומפלגות נוספות שהיו איתן בקואליציה מפעולות שיתפרשו בציבור הרחב כפעולות ותרניות וממה שבנט חשש יותר מכל- כפעולות שמאלניות.
לא סתם בנט לא רץ ברשימת הליכוד. הוא יכול היה לעשות זאת בקלות ולהתברג במפלגה במקום ריאלי. הוא הרי עבד עם נתניהו שנים רבות והיה מעורה בחיים הפוליטיים עוד לפני שהיה מוכר בציבור הישראלי, אבל בנט ידע מה הוא עושה. ריצה במפלגת הליכוד הייתה גורמת לו להיות עוד יס מן של נתניהו, עוד פוליטיקאי שנבלע בין כל חברי הכנסת של הליכוד וביום שהיה מעז להרים את ראשו נגד המנהיג ולדבר על אידיאולוגיה כוחנית יותר או אפילו על פריימריז, ראשו הפוליטי היה נערף והוא היה מוצא את עצמו בבית.
בנט הציב אלטרנטיבה ראויה ואמיתית- מפלגה דתית לאומית שישבה עם הליכוד בכל הממשלות, אבל עדיין ניצלה את זה שהיא מפלגה נפרדת. הוא לא פחד להעביר ביקורת מימין על התנהלות הממשלות, בזמן שהוא חבר בכיר בהן, כשנתניהו והליכוד עשו פעולות שבעיניי בנט עצמו ובעיניי הבית היהודי היו פעולות לא ימניות מספיק.
עם השנים בכנסת, גם אדם ערכי כמו בנט הדתי ממועצת יש"ע, ידע שראש ממשלה לא יכול לצאת ממפלגה סקטוריאלית. הוא רצה לדבר לקהל רחב יותר מכל הרבדים הדתיים ואפילו מדתות אחרות, כל עוד הם מדברים בשפה ימנית. הוא נטש את הבית היהודי והקים את מפלגת ימינה ויחד עם איילת שקד שאהודה מאוד בציבור אפילו יותר ממנו, קיווה שיצליח לסחוף אחריו בוחרים רבים, אך תכנונים לחוד ומציאות לחוד. בנט לא הצליח להגיע אפילו למספר דו ספרתי של מנדטים באף-אחד מסבבי הבחירות שפקדו אותנו מאז חורף 2019. הציבור אמר את דברו באופן ברור- הימין מבחינתו היא מפלגת הליכוד ומפלגת ימינה ראויה ללא יותר משישה מנדטים שישבו יחד עם הליכוד ועם שאר מפלגות הימין.
נראה לחדשות news4 שלבנט נמאס. יותר מ-8 שנים בפוליטיקה הישראלית ותפקיד ראש הממשלה רק מתרחק ממנו יותר ויותר. שוב ושוב הוא נאלץ לשבת תחת בנימין נתניהו ולהיות שר צייתן בממשלותיו. בנט אכן עמד בפני דילמה קשה- לפסול את בנימין נתניהו ואת הליכוד או להמשיך להיות שר בממשלות ישראל עד לקץ הימים.
בנט בחר להפנות גב לבנימין נתניהו ולליכוד וזה בסדר. הוא לא חייב להם שום דבר והוא לא שייך למפלגה שלהם בשום צורה, אך בנט לא הפנה גב רק לליכוד, אלא למחנה הלאומי כולו. בנט הוא איש ימין. לא משנה מי וכמה ינסו לצייר אותו אחרת. הוא שייך למחנה הלאומי וזאת הסיבה שהוא נכנס לכנסת. מצביעיו, החילונים, הדתיים, החרדים, הערבים, הדרוזים, הסטרייטים וחברי הקהילה הגאה, הצביעו לו מסיבה אחת ברורה- הם חולקים איתו את אותה השקפת עולם ורוצים לראות אותו כחלק בלתי נפרד, גם אם קטן, מממשלות ימין.
בנט בחר להיות ראש ממשלה. הבעיה היא שהוא בחר את זה כמטרה- הוא שכח שראשות ממשלה היא דרך. דרך לממש השקפת עולם, לעצב מדיניות ולפתור בעיות. מרגע שבחר בנט את כס ראש הממשלה כמטרה, הוא רץ אליו בכל הכוח לא משנה עם מי יאלץ לשבת תוך כדי הפרות בוטות של כל הבטחותיו לבוחריו.
בנט הגשים את חלומו והשיג את מטרתו- הוא ראש ממשלת ישראל, אבל השאלה באיזה מחיר אפילו מבחינתו. יאיר לפיד הוא ראש ממשלה חליפי, חברי מר"צ הם שרים בכירים בממשלתו, איבתיסאם מראענה היא חלק בלתי נפרד מהקואליציה שלו וארבעת חברי רע"ם ממשיכים לגרום לרבים להטיל ספק בימניות שלו.
בנט הוא לא שליט יחיד. הוא חלק מממשלה עם מרכיבים מגוונים ומקואליציה מורכבת ויחד יש עתיד, העבודה, מר"צ ורע"ם- הממשלה הימנית שבוחריו רצו לראות בראשותו נראית כמו תחבולה שקשה יהיה לסלוח עלייה.
