איך נפטרים מאגירת ציוד כפייתית?

בכל בית כמעט תמצאו פריטים שאין בהם תועלת אמיתית, אבל יש גם מקרים שבהם אגירת הציוד היא כבר הפרעה נפשית. ההגדרה המקובלת להפרעה זו היא חוסר יכולת להיפטר מחפצים לא הכרחיים וזאת משום שעצם הוויתור מייצר מצוקה נפשית קשה. אגרנות כפייתית מאפיינת בין 2% ל-5% מהאוכלוסייה, והיא שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. לצד הקושי הרגשי הממשי, נגרמת גם פגיעה בשגרת החיים בבית שמתמלא בעוד ועוד פריטים מיותרים. בהתאם הטיפול חייב להיות משולב, הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הפונקציונלי.

פינוי התכולה המיותרת והפסולת

אגרנות שיוצאת מכלל שליטה משבשת במידה ניכרת את חיי האדם ואת חיי הסובבים אותו. במקרים רבים הבית הופך למעין מחסן, כשבכל חלל וכל פינה ישנן כמויות עצומות של חפצים שאין בהם טעם לרבות פסולת של ממש. ישנם גם מקרים שבהם נוצרים מפגעים תברואתיים עקב חוסר היכולת לנקות את הבית כהלכה, ועקב הגעת חרקים, עכברים וחולדות.

בהתאם אחד המרכיבים בהתמודדות עם אגירת ציוד כפייתית הוא פינוי מסודר של כל התכולה המיותרת. פינוי אגרנות כפייתית מחייב מיומנות גבוהה וניסיון ספציפי. התהליך כולל מיון יסודי של כל תכולת הבית, הוצאת כל מה שאין בו תכלית, העברה מסודרת של כל הפסולת לאתר מורשה, ניקיון מקיף ולעיתים גם חיטוי הדירה והדברה. את העבודה יש לבצע במהירות אבל גם בזהירות, ותוך הימנעות מהפרעה לשכנים ונזקים לתשתיות השונות – ולכן רק חברה מקצועית באמת יכולה לעמוד במשימה זו.

שיתוף פעולה ותמיכה מהמשפחה

מפתח נוסף להצלחת הטיפול באגרנות הכפייתית הוא תמיכה מלאה מהסביבה ובפרט מהמשפחה. הצורך לאגור פריטים נובע כאמור מצורך נפשי – החפצים שנאספים מקנים לאדם ביטחון, תחושת מוגנות, רגיעה ובמידה רבה ממלאים אצלו חלל בנפש. הוצאת החפצים עלולה לערער את האגרן, ולכן נדרשת התגייסות של הקרובים לו כדי לעזור לו למלא את החלל בדרכים אחרות. למעשה במקרים רבים הסביבה היא זו שמניעה את תהליך הפינוי, אם כי חשוב לעשות זאת ברגישות ובשיתוף פעולה עם האגרן. במידת הצורך יש להיעזר בטיפול רגשי מקצועי.

טיפול רגשי

פינוי תכולה שנוצרה עקב אגירת ציוד כפייתית משפר כמובן את המצב בדירה, והוא מהווה מרכיב הכרחי בתהליך – אבל ללא טיפול רגשי במקביל האדם עלול לחזור ולאגור פריטים מיותרים, כך שתוך זמן לא רב הבית שוב ייראה כמו אתר פסולת. כמו כל הפרעה נפשית, הטיפול בה אינו פשוט ועשוי להיות ממושך. אופציה אחת היא פסיכותרפיה או טיפול פסיכולוגי אשר מתמקדים בשורשי הבעיה, כלומר מנסים לאתר את הגורמים לאגרנות ולטפל בהם. אופציה שנייה היא CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שכפי שניתן להבין משמו משלב שינוי של התפישה ושינוי בהתנהגות, לרוב תוך התמקדות באגרנות וללא נבירה עמוקה מדי בנפש. גם טיפולים באמצעות הבעה ויצירה עשויים להיות אפקטיביים במקרים של אגרנות כפייתית.