המושג הון-שלטון מתייחס לקשר השנוי במחלוקת בין בעלי הון ואנשים מהאלפיון העליון לבין נבחרי הציבור. קשר שמעלה לא פעם תהיות רבות בנוגע למוסר, ליושרה ציבורית ולאינטרסים של הפוליטיקאים שלנו.
מה זה הון-שלטון?
המושג הון-שלטון שלאחרונה אף השתדרג להון-שלטון-עיתון מדבר על היחס שבין אילי הון, עיתונאים ונבחרי ציבור.
חברי הכנסת שלנו נבחרו על-ידי העם. הם אמורים לייצג אותו על כל גווניו, צבעיו, דעותיו ופלחיו. הם אמורים לשרת את העם שכאמור נבחרו על-ידו ומקבלים את משכורתם מכספי המיסים שלו, אך בשנים האחרונות הקשר שבין טייקונים לפוליטיקאים הוא כבר לא סוד. הוא לא נושא שנמצא בצללים שמישהו מהצדדים מנסה להסתיר. אין פסול בלייצג כל אדם באשר הוא, שכן גם אילי ההון הגדולים ביותר הם אזרחי המדינה שבחרו באופן דמוקרטי את חברי הכנסת, אך כאן עולה השאלה מי הוא הצד הנותן ומי הוא הצד המקבל ולא משנה אם נבחרי הציבור הם הנותנים או המקבלים- יש כאן בעיה.
האינטרסים של טייקונים ושל בעלי הון חזקים הם שונים מעט, בלשון המעטה, מאינטרסים של הציבור הכללי במדינה- הם רוצים לשלוט בכמה שיותר עסקים ובכמה שיותר נושאים וכאמור, לא משנה מי הנותנת- זו בעיה.
יש חשש שהטייקונים, שרבים מהם תורמים לפריימריז של מפלגות ומריצים מועמדים מטעמם, ירצו הטבה כזו או אחרת בהגיעם של חברי הכנסת מטעמם לעמדת כוח. דוגמה ריאלית ולא בלתי מבוססת היא חוקי מזון מהיר (ג׳אנק פוד)- חברת אוכל מהיר מריצה מועמד מטעמה במפלגה מסוימת וכשזה נהיה חבר כנסת וינסה לקדם חוק שיגביל צריכת מזון מהיר יתקל בבעיה מוצדקת מצדם, שהרי בזכותם הוא נבחר לכנסת במסגרת מימון מפלגות.
גם אם החבר כנסת הוא זה שידו על העליונה- אין זה מצב אידיאלי, כי עולה השאלה מה האינטרס של אותו נבחר ציבור לחוקק חוק מסוים- האם הוא מנסה לשרת את כלל הציבור או גוף מסוים ששווה לו לשמור על ערכו מסיבות כלכליות כאלה או אחרות שמשתלמות לגוף עצמו.
הון שילוטון ועיתון
גם המושג עיתון שנוסף לצירוף המפוקפק הון-שלטון הוא לא בכדי- נבחרי ציבור וחברי כנסת בפרט הפכו להיות בעלי קשרים עמוקים עם עיתונאים וגם כאן, כמו בדוגמה הקודמת- לא משנה מי הנותנת- הבעיה קיימת.
קיים חשש שחברי כנסת יעלו הצעות חוק שמטרתן האמיתית אינה להטיב עם הציבור, אלא ללכת לקראת עיתונאים, עיתונים ומו״לים מסוימים ובזאת לקבל סיקור אוהד ו/או נרחב (סיקור אוהד לרה״מ נתניהו, חוק ישראל היום וכו׳ הם דוגמאות קלאסיות לכך).
מנגד, קיים חשש שעיתונאים שמקבלים טובת הנאה כזו או אחרת מנבחרי ציבור בכלל ומחברי כנסת בפרט אינם יעשו את עבודתם העיתונאית ביושרה, שהרי תפקידם לבקר כל נבחר ציבור ללא משוא פנים, לחשוף שחיתויות ולדווח את האמת.
הון הוא הון, שלטון הוא שלטון ועיתון הוא עיתון.
האחד דואג לכלכלה, השני דואג לאזרחים והשלישי תפקידו לדווח על מחדלים ועל עוולות מכל גוף שהוא. שלושת הגורמים הללו יכולים ורצוי שיעבדו בשיתוף פעולה, אך אסור שהדבר יבוא על חשבון מטרתם האמיתית ועל חשבון המטרה שלשמה נבחרו שכן זוהי זכות קיומם היחידה.
